מסיבת הסיום של הצועד עם המקלות אייל אשכנזיהסיפור שהחל לפני כשנה וחצי, בשיחת טלפון בעקבות מודעה בעיתון הירוק של ראשל"צ שמזמינה את התושבים להיכרות עם ההליכה הנורדית. קיבלתי שיחת טלפון וכשעניתי ענה קול צעיר מאד שהתענין היכן ומתי בדיוק להגיע, לפי הקול חשבתי שמדובר בתלמיד חטיבת ביניים, אך במהרה הבנתי שאייל חייל מתנדב לצה"ל.
האימונים הראשונים גרמו לאייל הרבה תיסכול ואכזבה, אך התמיכה שקיבל מהצועדים המבוגרים וממני חיזקו אותו והניעו אותו לעבור את ה"קיר".
בהתמדה ובעיקביות שיפא אייל את כושרו וסגנון ההליכה והפך לצועד מושבע שמופיע לכל אימון בכל מזג אויר. אייל יצא לכל הצעדות והחשיפות וחווה חוויות מדהימות ובעצם אומץ לליבם של הצועדים המבוגרים.
לפני חודשיים השתחרר אייל משירות ההתנדבות בהצלחה והחל לחפש דרכו בעולם. משהחליט לעבור לחיות בכפר נוער שמחנו איתו וליוינו אותו בחששותיו מהבלתי מוכר וידוע.
אתמול לאחר האימון האחרון שלו נאספנו לחגוג לו את הסיום ובו הוענקה לאייל מדליה, תעודה, צילום קבוצתי וסרטון למזכרת המתעד את הרפתקאות ההליכה הנורדית.
ערב מרגש והנה חוויות החברים:

כתבה אלי יחזק – אל

אייל ,

 

לפני קצת יותר משנה

נפגשנו לראשונה

היית חייל  מופנם וצעיר

שהצטרף  לקבוצת הליכה  ברחבי העיר

חלפו ימים , שבועות  , חודשים

התחזקת מאד , פיתחת שרירים

נעשית מהיר , כמעט  בלתי ניתן להשגה

השגת יופי של תוצאות , כיאה להשקעה…

בין לבין הספקת לפשוט מדים ולהשתחרר (תרתי משמע) :

נפתחת אלינו , התחלת לדבר , לספר

על העבודה הראשונה ועל ההתנדבות ב"צער בעלי חיים"

וגם על הבית החדש אליו מועדות פניך (ממש בעוד ימים אחדים)…

 

אייל יקר , נדמה שאתה מאד נרגש

וזה כל כך ברור , כי כך זה תמיד כשעומדים לפתוח דף חדש :

לא פשוט לשנות סביבת מגורים

להכיר אנשים ולבחור מתוכם חברים חדשים …

אבל התבגרת , אייל , וזה הזמן להמשיך קדימה

לנסות להסתדר בכוחות עצמך (ללא עזרת אבא אימא)

הם (ההורים) יחבקו אותך מרחוק

ויתפללו בשבילך , שתִּצְלַח דרכך ותגיע רחוק…

 

ואנחנו , חברי קבוצת ההליכה ,

גם אנחנו מבקשים לאחל לך :

שפרק הזמן הראשון יעבור בקלות

ומיד אחריו תגיע ההסתגלות

שתצליח ותשתלב ,

ובעיקר (וגם אם יהיה טיפונת קשה)

שתמשיך תמיד תמיד לחייך…

 

 

אוהבים אותך , ה"נורדיים"…

25.03.2012